שיעורי הרב אליעזר קשתיאל

הרב קשתיאל לפרשת אמור התשפד - הקפדה על צביון הקדושה הציבורית בפרשתנו שני נושאים עיקריים. קדושת הכהנים וקדושת המועדות. במועדות התורה חוזרת על הביטוי מקראי קודש. מה משמעות הביטוי? הרמב״ן פה מדגיש שזה עניין חברתי ציבורי לדאוג לאווירה של חג, לאופי של היום, בנוסף לאיסור המלאכה. זה אומר שצריך לשים לב לקדושה, למימד החברתי ציבורי שלה. במעמד שלה. זוהי אחריות ציבורית. אם השבת לא נשמרת מעמד הקודש נפחת. זה קשור למצוות ונקדשתי בתוך בני ישראל. הופעת הקדושה בציבור ולהיפך חס ושלום חילול השם הפחתת הקדושה ושחיקתה. אנחנו חברה שצריכה לקדש את השם, כעם. למשל אם המלך או הכהן הגדול לא נראים טוב בציבור זה מחליש את כל העם משפיע על עולם. כך גם הרב קוק מסביר את פרשת המקלל. זה לא רק עניין שלו מול אלוקיו, אלא הרושם הציבורי שגורם לירידה ביראת השמיים. אנחנו אחראים לשמירת המעמד הציבורי של הקודש. מצוות קידוש ה'. הרמב״ם במצוות קידוש ה' אומר שיש השפעה חברתית לזה. יש דברים שאסור להיות סלחניים כלפיהם כי הם מערערים אותנו. לכן הכהנים כמייצגי ה' יש להם השפעה ציבורית ולכן ההקפדה אצלם היא גדולה יותר. גם אם בעניינים פרטיים אנחנו מכילים אבל בעניין ציבורי צריך להקפיד ולהעיר. למשל על התנהגות לא נאותה בבית הכנסת. כי זה מוזיל את ערכו של בית הכנסת ויוצר שחיקה בקדושתו. גם בדברים הקשורים לציביון החיים הציבוריים היהודיים של מדינת ישראל, צריך להקפיד על זה. למשל ששר לא יסע בשבת לפגישות עבודה. אלה החיים הציבוריים שלנו שמשפיעים על כולנו.

.

בית מדרש גבעת שמואל | ד' אייר תשפ"ד

ערב יום הזיכרון, התשפ"ד

הרב קשתיאל לפרשת קדושים: המדרש מספר שיעקב אבינו חלם את החלום הגדול של הסולם וראה מלאכים עולים יורדים. מהם המלאכים שגם עולים וגם יורדים? אימפריות שעולות לגדולה, מגיעות לשיא שלהם ויורדות. כמו חברות ואידיאולוגיות שעלו וירדו. הרב קשתיאל שאל לאחרונה בשיעור של בני 18-19 אם מישהו מהקהל מכיר את אחד במאי ואיש לא הכיר... לפני 50 שנה המדינה היתה נעצרת בחג הפועלים! המדרש בויצא מצטט פסוק מפרשתנו: וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ. הגויים מכלים שדותיהם ולכן כלים מן העולם. אתם אינכם מכלים שדותיהם ולכן אינכם כלים מן העולם. המהר''ל ב'נצח ישראל': כאשר שאיפות האדם גשמיות - יש להן קצה. וגם סוף. אדם בא לשדה ומצביע על הסוף. ישראל - אתה עולה ואינך יורד - כי שאיפות ישראל הלאומיות, במהותינו, אינן גשמיות. שאיפותינו לעלות ולעלות ולעלות. קרבת אלוקים, חסד ומצוות - אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה. זו תכונה לאומית ישראלית. ה' בחר בנו כי אנחנו המעט מכל העמים - שאין שאיפותינו כאשר העמים. קדושים תהיו - שאיפותיכם צריכות להיות ללא גבול. לא של העולם הזה. ראשו מגיע השמימה. עוד צִדקוּת, עוד טהרה, עוד רוחניות. נצח נצחים. אפשר ביום העצמאות לעסוק במדדים: מדדי הצלחה גשמיים. ואז מצב הרוח משתנה. תלוי במאזן. לפעמים מרוצים ולפעמים לא... *עצמאותנו אינה על המדדים שלנו אלא על השאיפות שלנו!* באנו לארץ בשביל שאיפות גדולות: להשרות שכינה, להידבק ברצון ה', לקיים מצוות התלויות בארץ. עליהם אנו שמחים. בזכות שאנו בארץ, בזכות שיש לנו עצמאות. שמחים על השאיפות הגדולות שעוד נכונות לנו. נפתחו לנו השמים בזכות שסולמנו מצב ארצה כיום. חלומות רוחניים בלי סוף. זוהי שמחתנו והודיותנו. על כל מה שעוד נכון לנו. בדברי הנביאים רואים שכמה שמנסים לדמיין עוד הרבה עליה נכונה לנו . סולם ללא גבול. *המדינה היא הסולם.* הכאב שיש לנו על הייסורים בגלל אויבנו הרשעים ובגלל טעויותינו לא משנים את שאיפותינו. ועליהם אנו שמחים. חלום גדול לומר שכל יהודי בעולם יכול לבוא לארץ וידאגו לו, חלום שלא היה קיים אלפיים שנה. וזו רק ההתחלה. בפרשת השבוע כתוב: לא תלך רכיל בעמך. אסור לדבר לשון הרע על אף יהודי. הבן איש חי: כן אסור לדבר רכילות על ארץ ישראל. *ואנחנו מחדשים: אסור לומר לשון הרע על מדינת ישראל.* אסור להתלונן, לומר ביקורתיות. ובבן איש חי: גם לא על כל יושבי הארץ. הרב מרדכי אליהו אמר את זה גם על יישובים בארץ. יש לעסוק בשבח העם, הארץ והמדינה. כולם יכלו ואנחנו לא נכלה. עם ישראל נמשל לעפר. כלי מתכות מתכלים בתוך העפר, והעפר לא כלה. לא תכלה פאת שדה לקצור - בזכות השאיפות שלנו נגדל ונצמח, בעזרת ה'. אנחנו עדיין לא יודעים לאן המערכה הולכת. למרות הכאבים, עם ישראל מלא כוחות. יש להתפלל על האומץ והעצמאות של מנהיגינו. בסעודת פורים הרב קשתיאל היה אצל הרב עודד וולנסקי שסיפר שם שהיתה החלטה של בגין בנושא התנחלויות ואמרו לו ששר החוץ האמריקני עיקם את אפו, והוא אמר לו שהוא היה בכלא של הבריטים וכו' ושיישאר לו אף עקום... שנזכה. שבת שלום, בשורות טובות.

הרב קשתיאל לר'ח אייר - התבוננות במסירות הנפש של האבות בספר מלכים קוראים לאייר חודש זיו. או בגלל שאילנות יפים או בגלל האבות כפי שאומרת הגמרא. יש מחלוקת האם האבות נולדו בתשרי או בניסן. אבל מה הקשר לאייר? רואים מכאן שלמרות שנולדו בניסן הארתם היא באייר. ולכן לומדים מסכת אבות. יש את הניצן שיוצא בניסן ואחר כך רואים מהם תכונותיו ומידותיו. באייר עוסקים במידותיהם של האבות. עוד לפני העיסוק במצוות. וכן כתבו חכמי הסוד וגם ההלכה בהלכות גיטין יש מחלוקת האם בגט כותבים באייר את הגט עם שני יודים. הבית שמואל כתב שכותבים עם יוד אחד. כנגד אברהם יצחק ויעקב. יש שנהגו לא לחתן באייר בגלל הספק. מהם תכונות האבות? אברהם , מסירות נפש באור כשדים ויצחק בעקדה. באייר מציינים את מסירות הנפש של האבות שלא מערערים אחרי הקבה. בטענה כלפי משה אומר ה' הם לא ערערו ואתה מגיע בטענות. כך רשי בשמות. מזלו של אייר הוא שור. השור הוא בהמת עבודה הוא לא שואל שאלות מקבל את העול וחורש ישר בשורות השדה לא ימינה ולא שמאלה. כך האבות הלכו אחרי הקבה בלי שאלות. האבות גם מסרו נפשם על ארץ ישראל. חיו והתגעגעו אל הארץ. התכונות הללו עולות כל שנה מחדש בחודש אייר. לומדים מסכת אבות כדי לחזק את העניין של להתהלך לפני ה' למסור את הנפש על דבר ה'. האבות ידעו שהם לא יקטפו את הפירות, לא יקבלו את התורה לא יראו את הארץ כעם רק הדורות הבאים. הם נתנו נפשם על הבנים. גם אנחנו קצת כמו האבות. נראה לנו שאנחנו נהנים ממעשה ידי הראשונים, האבות. אבל גם אנחנו לא נראה את כל הפירות של מעשה ידינו בדור הזה.

🍷 *לקראת פרשת אחרי מות [בקצרה] | הרב אליעזר קשתיאל* 🍷 🇮🇱 *_להצלחת כל חיילי עם ישראל_* 🇮🇱 🫰🏼 *'בְּקׇרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהֹוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ' – יחס אל הקודש בבירור מידת היראה_* - מה בין שעיר לד' לשעיר לעזאזל. - מה עומד למול כל העוונות של עם ישראל? - מה בין יום העצמאות - יום ירושלים ושבועות? - מה עבודת יום עצמאותנו בשנה זו ובכל שנה ושנה. _מעט המחזיק את המרובה..._ 🌱 *להאזנה ישירה* 👈🏼 🌱 *לצפייה* 👈 https://katzr.net/8208a3 🌱 *להורדת שיכתוב* 👈 https://katzr.net/9aa4fb הועבר בישוב עלי, ניסן תשפד]. --- 📢 *מעוניינים להקדיש את השיעורים לע"נ /להצלחת יקירכם* 🕯️ 👈 https://did.li/Df2w5 ------ *🌷 _רוצים להכיר עוד מתורתו של הרב קשתיאל? הכל במקום אחד_* 👈 https://linktr.ee/Koreim_Navon.Rabbi_Kashtiel 📣 *נשמח בהפצה ושיתוף לזיכוי הרבים* 🤳🏻

.

הרב קשתיאל לערב פסח התשפד - ליל הסדר מציין את האהבה הנסתרת בין ה לעמו הצורה ציוותה שעיקר מצוות ליל הסדר והחג זה באכילה. מצה פסח ומרור. חכמים הוסיפו ארבע מצוות יין. ארבע כוסות. מה היחס בניהם? המהרל בגבורות ה': מצוות אכילה מספרות את הסיפור. האירועים ההיסטוריים. אבל זה לא באמת הסיפור האמיתי. הסיפור האמיתי הוא שהקבה לא גאל אותנו מתוך רחמים על המסכנות שלנו, אלא מתוך אהבתו אותנו, מתוך הדבקות העליונה והנשגבת באהבת ה' לעמו. "הביאני אל בית היין ודגלו עליי אהבה". זה היין שמסמל על הקרבה בין הקבה לעמו. כשמגיעים לוהיא שעמדה לאבותינו ולנו מרימים את הכוס לציין את הסוד הנסתר הדבקות העליונה שבין ישראל לקבה. היין מסמל את הנסתר, הרי את המיץ של הענבים לא רואים בהתחלה. פסח מצה ןמרור זה כנגד שלושת האבות והמהרל מחדש שארבע כוסות זה כנגד ארבע אימהות ועוד גדולים כתבו את זה. באמת גם נשים חייבות בארבע כוסות. האהבה מסמלת את האימהות. השלה אומר בפנים אתם שונים מאומות העולם. וזה כנגד ההסתכלות הפנימית של האימהות. כוס ראשונה שרה אימנו שידעה לראות את ההבדל בין ישמעאל הפרא אדם לבין יצחק. אברהם לא ראה. רבקה זה כוס שנייה המגיד הארוך גם יצחק היתה לו הווא אמינא להעדיף את עשיו. רבקה ידע להעדיף את יעקב. כמו שרשי אומר שיצחק רצה לברך את עשיו בליל הסדר והמקובלים כתבו שזה יסוד המנהג לגנוב את האפיקומן. כוס שלישי רחל. יעקב ורחל לא נפגשו שבע שנים וקבעו בניהם סוג של סיסמה למפגש שלהם. והנה בבוקר לאה שרחל בהחבא ביין הנסתר דאגה שלאה תקבל את הסיסמה.ובזכות זה זכינו בחלק משבטי יה. בגיוון שיש בעם ישראל. בסדר באפיקומן כל עם ישראל גדולים לקטנים אוכלים את אותו שיעור מצה. זכינו ביהודה שידע להודות לה. דוד המלך תמיד תהילתו בפי. כל זה בא מלאה שבאה ליעקב בהחבא. בזכות רחל. זוהי עיקר שמחתנו שאנחנו דבקים בקבה על קדושתנו העליונה הנצחית הסודית שהיא מעל כל הגיון.. לפני עשרים שנה למדתי בישיבת הכותל והסתכלתי על פרשת בשלח. למרות שאין הבדל בין ישראל לעמים ובכל זאת ה אהב אותנו דווקא. הלכתי לרב אדרי ושאלתי מה הפשט בזה. ואמר לי אני הלכתי לרב צבי יהודה ושאלתי אותו איך יכול להיות שה אהב אותנו על מה? וענה לי זה הקפריזה של הקבה לאהוב את ישראל. לכן נחגוג את האהבה הזו בליל הסדר. להתחזק בוודאות הגאולה שתבוא לישראל. שאליהו הנביא יבוא וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. נתמלא כולנו באמונה הנסתרת בלילה הזה.

הרב קשתיאל לפרשת מצורע שבת הגדול התשפד - שמירת הלשון מתוך הודאה עצומה לה'. פרשת מצורע - בשנה רגילה שבת הגדול יוצאת בפרשת צו. רואים בחז״ל שהסיבה העיקרית לשיעבוד מצריים היא לשון הרע. ״אכן נודע הדבר...״ משה שואל את עצמו איך אנחנו עדיין בשיעבוד? למה הקבה לא מרחם על עמו ומקצר את הגלות? ואומר משה עכשיו אני מבין זה בגלל שעדיין אין שמירת הלשון. הוכיח מזה החפץ חיים בהקדמה לספרו שכל אריכות הגלות זה בגלל לשון הרע. מזמן הקבה היה מביא את הגאולה לפי כל הסימנים. לכן אכתוב ספר שיסיר את המכשול הזה. מה הדרך להינצל מלשון הרע? פעם קודמת עסקנו בראייה ראיית הטוב, אבל יש עוד דרך והיא שאדם יתרגל להודות, להגיד הרבה תודה כש״ימלא פי תהילתך״ הפה עסוק בהודייה ולא בלשון הרע. זה מה שנעשה בע״ה בליל הסדר - יימלא פינו להודות לה'. ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים, כולנו זקנים וכולנו יודעים את התורה....ארבע מדריגות בתורה ובכל זאת אנחנו מחוייבים לספר ביציאת מצריים. להודות לקבה. בגמרא מסופר שמישהו הירבה בשירות ותשבחות לקבה וגערו בו. סיימת את כל התשבחות? מספיק להגיד האל הגדול הגיבור והנורא איך זה מסתדר? אם אתה בא לתת ציונים לקבה מי אתה? עדיף שתשתוק ״לך דומייה תהילה״, אבל אם אתה בא להודות בתור עבד ה כחלק מעבודת ה שלנו ״יימלא פי תהילתך״ מתוך מחוייבות עצומה, כחובה, כעבודה זה צריך כמה שיותר. זוהי עבודת ליל הסדר להודות ולהלל זה מביא את הגאולה, מציל אותנו מלשון הרע. השבוע ביום ראשון צהל הצליח להפיל ב״ה הרבה מהטילים והכטבמים שאיראן שיגרה והיו הרבה ניסים. שאלו אותי אולי צריך להגיד הלל או אולי ברכות הודאה מיוחדות? אמרתי הרי מקום המדינה יש כל כך הרבה ניסי ניסים שהקבה עושה עימנו עכשיו נזכרנו להודות?? השבוע העברנו הרבה שיעורים בדרום. היינו בדימונה וזה פשוט נראה כמו עיר חדשה התפתחות מדהימה... אוייבנו אמנם מנסים לפגוע בנו מקנאים בנו, מנסים להפריע להתקדמות הגאולה, אבל הקבה ממשיך בחסדיו. הנוער מתגייס בהמוניו הרבה חסדים שהקבה עושה. צריכים להיות עסוקים רק בטוב רק בחסדים. את כל הקיטור והעצבים להוציא רק על הגויים. לא על עם ישראל ״לא תלך רכיל בעמך״. התורה מאריכה בטומאת צרעת יותר מכל טומאה. אדם חי שמתהלך ומטמא כמו מת! רק מציץ לתוך בית מייד הבית נטמא. הכל בגלל לשון הרע. צריך להמציא לחפש שבחים ולעסוק רק בחסדי ה'. גם מה שלא כתוב באגדה. כל המרבה הרי זה משובח. בשבת נקרא את ההפטרה את הבטחות ה, אין ספק שהקבה יקים את כל דברו ויגאל אותנו. צריך להתחזק באמונה ובוודאות הגאולה. ככל שנתחזק במסירות נפש על התורה ועל עם ישראל כך הקבה ירבה בחסדיו. כל אדם יכול לעסוק במסירות נפש התחומים שונים למען עם ישראל. אספר על מסירות נפש. הרב שמואל סלנט היה רבה של ירושלים 70 שנה. רק בזקנותו התגלה אחד מהסודות הקשורים אליו. בליל פסח היה חוזר מתקתק את הסדר הולך לישון והיה קם באמצע הלילה ללמוד. מה היה הסוד? אמר: לא יעלה על הדעת שרבה של ירושלים לא יהיה כשיר לפסוק הלכה. הרי אדם ששתה רביעית ייין לא יכןל להורות. זוהי מסירות נפש הרי היה מעדיף להאריך בליל הסדר, אבל היה צריך להפיג את יינו כדי להודות. השבוע התקשר תלמיד טייס קרב וסיפר שרק עכשיו שם לב שפסח השבוע. שאלתי מהן תחושותייך בימים האלו? אמר תחושות אישיות?? אנחנו עסוקים בהגנה על עם ישראל בכלל לא בתחושות אישיות.

הרב קשתיאל לפרשת תזריע התשפד - הסתכלות בחסדי ה' הדבר הראשון שלומדים בפרשת נגעים הוא "והובא אל הכהן". הולכים לכהן, לא לחכם. כל הזמן מופיע "וראה הכהן וראהו הכהן" הכל תלוי בכהן. יש פה בירור בנושא הראייה כשאתה מסתכל אתה מחליט אם יש פה נגע או לא. בעיניים שלנו אנחנו מחליטים אם יש חיסרון או לא. אולי זה אפילו דבר חיובי. שורש הצרעת זה ההסתכלות. העין באלף בית קודמת לפה. קודם מתבוננים ואחר כך מדברים. אם הסתכלת באופן שטחי הפה שלך למעשה הקדים. לא התבוננת מספיק לפני שהתחלת לדבר. במגילת איכה הכל מסודר לפי אלף בית. השורש של החורבן הוא שהפה רץ קדימה לפני העין. אמרו לשון הרע אחד על השני. התפקיד של הכהן הוא לראות את הטוב, לסדר את ההתבוננות. כשאדם רואה חסרונות אצל השני יש בו גם את החסרונות הללו. כשאדם רואה נגע הוא הולך לכהן שיראה אותו. זוהי באמת גאולה חשובה, להחליט איך לראות ולהסתכל במציאות. מי שראה את פרעה והתנהלותו היתה לו פרשנות: שמשה למעשה נכשל. מאז שהגיע יש רק החמרה במצב, פרעה מסובב את משה על האצבע משה לא מצליח בכלום. אבל זה היה מעשה ה' שהוביל את הגאולה. אפשר היה להסתכל אחרת,מהקבה בכוונה מקשה את ליבם של הרשעים כדי להשמידם כדי לבוא איתם חשבון. בכל פעם צריך חירות של עיון, להתבונן, בליל הסדר אומרים "חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצריים", אתה צריך להסתכל על עצמך בצורה כזו. הרבה התבוננות שמצילה אותנו מלשון הרע מראייה שלילית של המציאות. חכמי הפנימיות אמרו שאור זה כמו עוור. כדאדם רואה רק את האור את החיצוני הוא למעשה עוור. כשאדם מעיין בתורה הוא מתרגל לראות דברים אחרת. צריך לבוא לאהרון הכהן שיראה בעין פנימית את העולם. הקבה הוציא אותנו בחודש האביב, מוציא אסירים בכושרות, בזמן הכשר ביותר. תראה איך הכל יפה איך העולם נראה טוב, עכשיו זה הזמן לדבר. צריך כל הזמן לדבר בחסדי ה'. כשעסוקים בחסדי ה פחות עסוקים בכישלונות בני אדם. אתמול בבית חולים פגשתי את חבר שלי והוא סיפר לי את חסדי ה שהוא פגש. ה' מקשה את לב אוייבנו כי זה מביא דברים גדולים וזה אולי להשמידם. הם וכל מי שפעל נגד ישראל לא יינקה. ותבט עיני בשורי...צדיק כתמר יפרח ...צורי ולא עוולתה בו.

הרב קשתיאל לפרשת שמיני: יש כמה דעות בחז''ל ובראשונים מה היה חטאם של נדב ואביהו דעת ר' אליעזר, מובא ברש''י: לא מתו בני אהרון אלא שהורו הלכה בפני רבן. מה ההלכה שהורו? שלמרות שיורדת אש מהשמים, גם כהן צריך להביא אש מעצמו. ומה רע בכך? למרות שאדם אומר דברים נכונים צריך להיזהר. ר' אליעזר, בעל השמועה, הוא זה שאמר שמעידים עליו שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו. והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. הופעת התורה בישראל יש לה כללים. בחכמות אחרות אין מושג של לא לומר דבר שלא שמע וכו' - אלא הכול לפי שכלו של אדם. מדען למד שנים רבות וחושב אחרת מהפרופ' שלו - אין בעיה שיכתוב נגדו. כי הכול בנוי על האדם שבשכלו חוקר. בתורה: הכול מאת ה'. המלמד תורה לעמו ישראל. לא אנחנו משיגים את התורה, אלא הקב''ה מביא לנו תורה. החשוב בכללי הופעת התורה: יראת שמים. במדע יכול להיות אדם בלי יראת שמים ויצליח. בתורה הוא נותן התורה. היא באה אלינו משמים. אם לאדם יש יראה התורה תופיע בקירבו. לא מקשיב בסברות בתורה לאדם בלי יראה. כל שיראתו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת. ר''ע תלמידו של ר''א לימד אותנו איך קונים יראת שמים, ע''י יראת רבו. מי שמורה בפני רבו, או שלא שמע מפי רבו - חסר לו יראה. שכינה - שהתורה שוכנת בקרבנו. יש סדר להופעת התורה. ר''א כ''כ חריף בזה שהכול מהשמים - עד שהגיע לסכסוך עם חבריו. יש לנו פה התרחשות של בית מדרש. משה, אהרון, ובניו של אהרון. ומלמד אותנו איך מתנהל בית מדרש בישראל. ש': ומה לגבי סברה וחידוש? ת': באות בשביל לחדד את הרב. יש מימרא שאם יש שני ת''ח שחולקים - הלכה כמי שיש לו יותר תלמידים. שמחדדים שמועותיו. אם יש לתלמיד סברא - יגש לרבו לומר לו על סברתו ולקבל אישורו. במיוחד בנושא הזה: הפריע לנדב ואביהו שהכול יורד משמים! ושאלו: רגע, מה איתי? מה אני? היה להם רצון למעט בחד משמעיות שהתורה זה דבר שבא מהשמים. הגמ' בשבת: אם לאדם המון חכמה ואין יראה. מביאה כמה משלים להסביר בעייתיות זו. אחד המשלים: לאדם צופן סודי של כספת, אבל אין לו מפתח של דלת הבנק - נשאר בחוץ ונשאר עני. אם יראתו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת. מהר''ל מחדד בנתיב התורה, הדרך לבנות היראה - התבטלות לרבו. הרב אבינר כתב פעם מאמר על הנושא הזה וסיפר שכל פעם שהיתה לו שאלה קשה בהלכה היה הולך לר' אברום שפירא והציע לו פסיקתו, ולא פעם ולא פעמיים ביטל הרב אברום את דעתו. ומחק הרב אבינר את חידושיו אלו. ההקפדה על סברת נדב ואביהו היא על כך שגם מי שחריף ותלמיד חכם - צריך להתייחס לדעת רבותיו וגדולי הדור. כן יש חידושים שהם פיתוח... גם בחידושים - צריך להביא מקור לדבריו. עוד הלכה בגמ' ובשו''ע: אם רבו קיים - אין להורות הלכה בפני רבו. כשנפטר ר''א קרע ר''ע את בגדיו, ואמר שאין לו מעות, 'תקוע' ואין לו מה לעשות. שתויי יין - ביטוי של איזושהי רוממות ותפיסה שחסרה יראה. זחוח דעת, לא מספיק עֵבד. יש כאן לקח לדורות על יראת ה' ויראת רבו. פרשיות אלו בתורה מלמדים כל סדר הופעת השכינה והתורה בישראל. דווקא כשאדם מתבטל לסדר הזה, כותב הרב קוק באגרות חלק ג', שאז יופיעו לו חידושים רבים. וגם על ר''א נאמר בסוף שאמר דברים לא שמעתם אוזן מעולם.. בשורות טובות ישועות ונחמות, שבת שלום.

לסוגיה בקצרה 👈 • פרשת צו - הקרבה לה' מתוך דעת ותשומת ל... להורדת השיכתוב 👈 --- 📣 לכל המידע על ספרים, שיעורים והרשמה לקבלת עדכונים אונליין הכל בקישור אחד [לכל הפלטפורמות] 👈🏽 https://linktr.ee/Koreim_Navon.Rabbi_... נשמח בהפצה ושיתוף לזיכוי הרבים🌹🌷

.

הרב קשתיאל לכבוד הלוחמים: הרמ'ד ואלי אומר שכתוב כמה פעמים בתהילים שדוד פורש כפיו. דוד אומר לה' שבאלו הידיים נלחם למען שמו. בידיים האלו יש קדושה של הכאת אויבי ישראל. דוד היה אומר לה' שבזכות ידיו יתקבלו תפילותיו. התפעל הרב קשתיאל מכך שנכתב פירוש כזה בגלות של הרמ'ד ואלי במאה ה-18 באיטליה. הלוחמים היום יש להם ידיים של שאו ידיכם קודש. ידיים של רוממות. ומוסיף עליו הרב קשתיאל: משה קורא מי לה' אלי, ויאספו אליו כל בני לוי. ואומר להם משה: מילאו ידיכם היום - בזכות שמילאתם ידיכם בעבודתו ה' יתקבלו תפילותיכם. לחיילים יש כח לפרוש כפיים אל הקב'ה ולבקש על עמו ועל נחלתו, ובמיוחד ביום פורים. אתם בניו של דוד המלך. הגיע לישיבה בשבת פצוע קשה ביד. והוא מלא באמונה וגבורה. תעצומות ורוממות שיש בעם ישראל! וכך גם לוחמים נוספים שסיפר עליהם שנתנו מגופם ודמם לעם ישראל. ואין מי שיעמוד בפניהם, וייפתחו כל השערים בפניהם. בפני מי שידייו עסוקות במלאכת הקודש. בשושן שנלחמו לשם ה' ולבער הרוע מהעולם יכלו לשבת ביום אחרי ולחגוג ולשמוח על חלקם. יש ללוחמים זכות לשמוח בשמחת החג שמחה שלמה ונכונה על שזכו להכות אויבי ה'. יש להודות ללוחמים ולמשפחותיהם על מסירות הנפש. שנזכה לרפואת כל הפצועים והשבויים שישובו ולהצלחת כל הלוחמים וכל ישראל!

הרב קשתיאל לפורים: מרדכי כתב ליהודים דברי שלום ואמת. לומדת הגמרא שהמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה. המהר''ל בספרו אור חדש אומר שזו מהות מגילת אסתר. הקווים הישרים של המגילה הם הפך עמלק שהוא נחש עקלתון. בגמ' מובא שהמן ניתח את ההיסטוריה של עם ישראל. חשב שכמו כל חברה הגיע גם גרף הירידה, וזה הזמן להכות... עקלתון-הסתכלות אנושית רגילה שלכל דבר יש סוף. הטעות הבסיסית היא שעם ישראל אינם חלק מההיסטוריה אלא גילוי רצון ה'. שמך הגדול והקדוש עלינו קראת. עם ישראל נקראים ישורון - כמו שה' לא כלה - כך ישראל לא כלים. כתוב בפר' אמור לא תכלה פאת שדך - אומות העולם מכלים שדותיהם וע''כ כלים מהעולם... וישראל לא כן... אינסופיים. קווים ישרים - שייכים למהלך אלוקי. ובמיוחד נבחן בשלבי משבר. לכל עם יש את הזמן שהוא עולה על הגל. מגילת אסתר פותחת בחושך שבתוך החושך. גלות שבתוך גלות. משועבדים, מכורים, בזויים, חסרי הגנה. משתמש אחשוורוש בכלי המקדש. מפוזר ומפורד אומר המן. אך לא כך. בפורים, אומר המהר''ל, אנו אומרים שאין לנו כלום משל עצמנו. אנחנו עמו. עד דלא ידע - אין לנו אפ' דעת. ולא מפחדים כי אנחנו עם ה'. השמחה במשתה בפורים הפוכה ממשתה בשלוש רגלים. בשלוש רגלים - עוצמה ושיא של האומה. בפורים - שמחה של חולשה. תהיה חלש ולא יודע. לא יודעים לאן הולכים ולכאורה חסרי אונים. אבל הפחד נופל דווקא ''עליהם''. כי אנחנו שייכים לקווים הישרים האינסופיים. הקב'ה מתגלה בנו. כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב. טיפש מי שינסה לצייר את הציורים של הגרף של עם ישראל, ומה שנראה לו ירידה - יכול להיות העליה הכי גדולה. כמו שנדמה להמן ולכל שונאינו... מתפללים לה' שיגלה הנהגתו ומלכותו. אנחנו מוכנים להתבטל בפניך. אנחנו עפר יעקב. בני ענווה לפני רבונו של עולם. הוא הושיענו והוא מושיענו והוא יושיענו. פורים שמח!

הרב קשתיאל לפרשת ויקרא ולערב פורים התשפד יש לנו השבוע שתי קריאות, ויקרא וזכור את עשה לך עמלק. מי שרוצה להתקרב אל ה' יש לו מצוות והלכות לדקדק בהם. מה עניין הקרבנות? מה העניין של לכפר? אם עשית עבירה תתקן! מה עניין הקרבן? בולט בפרשה שהקרבנות הם אירוע רוחני במקדש. גם כשאדם עושה עבירה ומתקן את מעשיו עדיין יש תכונות שצריך לטהר. בעל התניא אומר אלפי חסידים באים אליי ואומרים כמה שאנו מתקנים עדיין נשאר משהו בנפש לא נקי תכונות לא טהורות שלא מצליחים לנקות. מה עושים? הוא מכנה זאת 'צדיק ורע לו'. אלא המאבק ברוע הוא מתוך שותפות עם ה'. אדם בא לתקן במקדש אבל יש לו עזרה משמיים. לתקן את המעשים זה אפשרי אבל לטהר את הלב פה צריך את עזרת הקבה. לכן בית המקדש כל כך חסר לנו, חסר לנו התיקון השלם. יש צדדים חייתיים בתוכי שאני לא מצליח לנקות ופה אנחנו צריכים את עזרתו של ה' יש מדרשים שמחברים את השמדת עמלק לבניין בית המקדש. אומר ר צדוק בזכות שבפורים נצחו את עמלק זכו לבנות את המקדש. עמלק גם אם הוא לא אויב מבחינה ביטחונית צריך להתקיף אותו. גם אם יניח ה' מכל אויבך. צריך למחוק את הרוע. יש לנו ציווי להילחם בעמלק אבל יש גם 'מלחמה לה' בעמלק' ה' הוא נלחם. ה' ואנחנו בשותפות לנקות את הרוע מהאנושות. אחרי שמכריתים את זרעו של עמלק אנחנו מתקנים עוד יותר את עצמנו בבית המקדש. אדם פרטי מצווה להשתוקק למחות את עמלק, את הרוע גם בימינו זה מנקה אותו התשוקה הזו מקרבת אותנו לקבה. הרב קוק כותב באורות המלחמה. בתנך גדולי העולם עסקו בביעור הרוע. יש עניין בזה. כשאתה כוסף לביעור הרוע זה מזכך. גם המלחמה הנוכחית היא גם הגנה על עם ישראל אבל גם מימד עמוק יותר של ניקוי הרוע והוצאתו מן המציאות. ומעניין שתמיד זה נקשר להר הבית. הרצון לנקות את העולם מהרוע בזכותו נגיע לזיכוך שלנו לניקוי החלקים בנפש שקשה לנקות אותם. כל אלו פעולות של שותפות עם ריבונו של עולם. מחיקת הציפור מהעורף בבית המקדש היא תיקון הצד הלא נודע, האחורי של האדם. עדיין יש בנו משהו הישרדותי משהו קשה ולא נקי שצריך עזרה בתיקון. אנחנו בשעות שקשה לנו, אבל כשאנחנו פוגשים את עם ישראל את חיילנו אנחנו משתוממים לפגוש את הטהרה שלהם את תכונות הטהרה. השבוע היינו בסיום מסע כומתה של הבן שלנו כולם מאושרים וחוגגים ויש אוירה וכל זה כדי להילחם להיכנס לעזה... זה מראה על טהרה גדולה של עם ישראל ובזכות זה הקבה יעזור לנו לתקן עולם. בפורים הזה אנחנו יותר שמחים מאי פעם. שמחים להגיד וגאים ב'אשר בחר בנו מכל העמים' אשרנו מה טוב חלקנו. אם לפני זה חיפשנו אולי תחלופות מוסריות, היום הכל יותר ברור לנו. עם כל הייסורים אין תחליף לטהרה שיש בעם הזה. המבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים.

הרב קשתיאל לפרשת פקודי התשפד בשבעה על עמישר הי'ד - התפילה לפני מכוח הציבור הכותרת של הפרשה היא אלה פקודי. פיקודי זה מפקד אבל רשי מסביר שלמעשה פוקדים מתכות. התורה נותנת דוח על שלוש מתכות ומה עשו איתן. אבל יש הבדל בין המתכות. זהב ונחושת שונים מכסף. כתוב זהב התנופה ונחושת התנופה. אבל בכסף כתוב כסף פקודי העדה. הכסף שמופיע פה הוא לא מהתנדבות אנשים אלא כולם הביאו אותו דבר. כסף שוויוני. בזהב ונחושת בולט המימד האישי ואילו בכסף בולט המימד הציבורי. כל האומה הביאה ויצא בדיוק מאה כיכרות כסף שעשו מהם מאה אדנים. מתחת כל קרש במשכן יש מאה אדנים.קרש הוא נשחק, נרקב והאדנים החזיקו אותם כמו כפות רגליים. על אדני פז. מה שהחזיק את כל המערכת לפי זה, זה הכסף הציבורי. כך הסביר הרב עמי שטרנברג שליטא, כשאדם בא לפני ה' להתפלל מכוח הציבור הוא בא לא מכוח עצמו וצידקותו. אלוקי אברהם יצחק ויעקב. על גבי זה מביאים את הקרבנות האישיים. הגמרא בבבא מציעא מסבירה שכסף הוא דבר ציבורי מאפשר את המסחר. וזה העיקר ..כוח הציבור מכוחו באים לפני ה'. תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית. כך מנצחים את המן. לקחו מכל העם מאה כיכרות כסף. ואילו רק המן בעצמו היה לו עשרת אלפים. הכוח הוא לציבור . הרב אלישע וישליצקי זצל הסביר: מרדכי בא לאסתר להתייעץ מה לעשות כנגד הגזרה אמרה לו: לך כנוס את כל היהודים ואז "יעבור מרדכי". חזל אומרים שביטל את פסח באותה שנה. אבל חלק מחזל מסבירים שהיה שם נחל שחצץ בין הארמון לציבור. היה ידוע שמרדכי יועץ חשוב. אבל אסתר אמרה לו הפעם צריך להתפלל מכוח הציבור ואז ויעבור מרדכי את הנחל. עבר להתפלל עם הציבור. החתם סופר אומר שעיקר התפילה היא חזרת השץ כי היא תפילת הציבור. זה הכוח העיקרי שלנו. אתמול בערב בשבעה הזכרנו את הכוח של הציבור. הזכרנו שקלים ואחר כך את עמלק. אנחנו עם נקמן? ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. עם ענני הכבוד מעלינו אנחנו צריכים להתרגש מזה? למצרים הרי לא הצליח. אלא שפה עמלק בא לזנב את הפליטים אלה שנפלטו מהעם, את הבעייתיים. אומר משה ליהושוע קח את הצדיקים וצא מהענן כדי להציל אותם. לעולם אנחנו לא מוציאים אנשים מהציבור. על זה יוצאים למלחמה! גם משה הלך לראש הגבעה, גזר תענית. על מי ? על האנשים האלה? כן! המן לא הבחין ברמת צידקותו של כל אחד. הוא רצה לפגוע בכלל האומה. ומכוח האומה אנחנו באים להילחם ולהתפלל.