"יחידים במינם"

(חלק ג' ואחרון) זמן קצר לאחר שהובל ראול ולנברג למוסקבה, יצא החרמש מן השק. חסינותו הדיפלומטית לא הועילה לו, והוא נכלא על לא עוול בכפו. חוקריו דחו את טענותיו בדבר הצלת היהודים, וטפלו עליו אשמת ריגול למען גרמניה הנאצית. בשנים הבאות סיפקו שוביו שלל הצהרות שונות על מצבו ומקום הימצאו, אך גורלו נותר עלום. ולנברג, אשר הושיע רבים כל כך, לא נושע בעצמו. מי שהצליח לחמוק מבין מלתעותיה של החיה הנאצית, נמחץ דווקא תחת כפתו של הדוב הסובייטי. אולם מורשתו המפוארת של ולנברג, אשר אבד במחשכים, תאיר לנצח כמופת של אנושיות ומוסריות. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבה נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2805

(חלק ב') בעוד "הצבא האדום" מתדפק על שערי בודפשט, התגנבו לאוזני ולנברג ידיעות מזעזעות: שליטיה החדשים של הונגריה, חברי מפלגת "צלב־החץ" האנטישמית, התמסרו בהתלהבות לטביחת יהודיה. ולנברג שם אז את נפשו בכפו, והחל לנסוע בדרכים, כדי לחלק במו ידיו את דרכוני־החסות. הוא לא בחל באמצעים והצליח להושיע יהודים מצעדות־מוות, ממחנות־ריכוז, ומאלף ואחת מיתות משונות. למרות שנהיר היה לו שהן הנאצים והן אנשי "צלב־החץ" ביקשו את נפשו, ולנברג לא ידע פחד. לבסוף הגיע היום שלו ייחל בכל לבו: "הצבא האדום" כבש סוף־סוף את בודפשט. אולם דווקא אז, חלה בעלילה תפנית מחרידה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2798

(חלק א') ראול ולנברג היה דיפלומט שבדי אציל־נפש, שנמנה עם אצולת הממון בארצו. למרות ייחוסו הרם, ולנברג העדיף לסלול את דרכו בחיים בכוחות עצמו. לאחר סיום לימודיו בהצטיינות, הוא עסק במספר משלחי יד, שבמסגרתם התוודע לגורל יהודי אירופה הנרדפים. רצונו של ולנברג לסייע לשארית הפליטה, הוביל אותו הישר להונגריה, שראשיה שיתפו פעולה בהתלהבות עם הצורר הנאצי. עם הגעתו לבודפשט, הבריק במוחו של ולנברג רעיון גאוני, שעתיד להציל את חייהם של אלפי יהודים ממבקשי נפשם. אולם עד מהרה, משך ולנברג את תשומת לבו של הגסטאפו, וגרוע מכך, של אדולף אייכמן. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2791

קטיה קראפט הייתה חוקרת הרי-געש, שהלכה אחרי מושאי אהבתה בלבה ובאפר. לצד בן זוגה, מוריס, היא נהגה לחקור את הרי הגעש באופן שונה ומסוכן מן המקובל בתחום. בני הזוג קראפט לא היססו לעמוד ממש על סף הלבה המבעבעת, כדי לצלם את ההתפרצות הגעשית מקרוב. באופן הזה, הם שפכו אור על תופעת הטבע, שרב בה הנסתר על הגלוי. תובנותיהם המהפכניות הצילו חיים רבים במספר אזורים געשיים. אולם יום אחד נוכחו בני הזוג קראפט לדעת, שלמען אהבתם הגועשת, הם הרחיקו לכת. זה היה משחק באש. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2772

(חלק ב' ואחרון) נחוש למצות את הדין עם הרוצחים הנאצים, שמעון ויזנטל החל במצוד. הוא נבר בהררי דפים ומכתבים, ודלה כל פרט מידע שיכול היה לסייע באיתורם, בכל פינה בתבל. עד מהרה זיכה אותו "שלל הציד" שלו בתהילה עולמית. רוצחים נאצים החלו לחיות בחשש מתמיד מפני רודף הצדק האימתני. אולם יום אחד שב וגילה ויזנטל לחרדתו, שאך פסע מפריד בין הצייד לבין הניצוד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2758

(חלק א') שמעון ויזנטל, המוכר בכינויו "צייד הנאצים", הקדיש שישה עשורים מחייו לאיתור הרוצחים הנמלטים. חייו היו מסכת מחרידה של כאב ומוות: הוא התייתם מאב, וניצל ממספר פוגרומים עוד בטרם מלאו לו חמש עשרה שנים. למרות זאת, ויזנטל השלים את חוק לימודיו בהצלחה והקים משפחה, אך אז פרצה מלחמת העולם השניה. במרוצת שנותיה יחווה ויזנטל על בשרו, כמה וכמה התנסויות מזעזעות באכזריותן. הוא ישרוד את כולן, ובתום המלחמה תעמוד מטרה אחת לנגד עיניו: מיצוי הדין עם הרוצחים, למען הקורבנות. הוא היה נחוש לצוד נאצים באשר יהיו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2744

מריה סיבילה מריאן הייתה חוקרת חרקים ופרחים פורצת דרך, שאיוריה נחשבים עד היום למופת של דיוק מדעי. בשונה ממלומדי המאה השבע עשרה, היא השכילה לחקור את מושאי מחקרה לפרטי פרטים, בסביבתם הטבעית. שלא במפתיע, דווקא בתקופה שבה רבים ראו בחרקים "יצירי השטן" שנוצרו יש מאין, תרומתה להבנת גלגוליהם השונים הייתה עצומה. ואז, בגיל חמישים ושתיים, החליטה מריאן לפרוש כנפיים ולהמריא אל הרפתקת חייה. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2734

ג'ימי ת'ורפ היה מגדולי האתלטים בהיסטוריה, אך הקדים את זמנו. כבר בילדותו הוא סבל ממחסור ומאפליה, בשל מוצאו האינדיאני. ת'ורפ מצא נחמה בריצה, ועוד בטרם מלאו לו עשר שנים, גמא עשרות קילומטרים. בשנים הבאות, הוא התגלה כספורטאי משכמו ומעלה, אשר הצטיין במגוון ענפי אתלטיקה. למרות הקשיים שהיו מנת חלקו, ת'ורפ קטף בקלילות שתי מדליות זהב באולימפיאדת סטוקהולם 1912. אולם היו אלה דווקא חברי הוועד האולימפי האמריקאי, שהתקשו לשמוח בהישגיו של בן־ארצם. אי לכך, הם אילצו את ת'ורפ להתחרות במסלול מכשולים גזעני, שבו לא היה לו סיכוי לנצח. פרי הבאושים של מזימתם הבשיל לאחת מפרשיות העוול המקוממות ביותר בעולם הספורט. למידע על קטעי המוסיקה והמקורות, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2721

(חלק ב' ואחרון) את שתי יצירות המופת פרי עטו, "ההוביט" ו"שר הטבעות", כתב טולקין בדם, גזע ודמויות. שתיהן נחצבו מדמיונו במשך שנים רבות, על רקע מלחמה עולמית, והפכו מיד לאבני דרך בתולדות הספרות. טולקין ברא בהן בלשונו עולמות קסומים לפרטי פרטיהם, והפך לאגדה מהלכת בעבור מעריציו המרובים. אלא שרק לאחר מותו של טולקין, התברר עושרו האמיתי של מפעל חייו המיתולוגי. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2704

(חלק א') ג'ון רונלד רעואל טולקין הוא מחברן ברוך־הכישרונות של יצירות המופת "ההוביט" ו"שר הטבעות". כבר מגיל צעיר נשבה טולקין בקסמן של אותיות ומילים, ומצא בהן מפלט מגזירות הגורל. הוא למד על נקלה שלל לשונות, ועד מהרה, החל להמציא שפות מלאכותיות מורכבות. אלא שרק לאחר שלחם במלחמת העולם הראשונה, החליט טולקין לברוא על הנייר עולמות דמיוניים, לפרטי פרטיהם. יום אחד, לגמרי במקרה, הוא שרבט את המילים "במאורה באדמה גר לו הוביט", וכל השאר - מיתולוגיה! למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://niv-goldstein.com/?p=2689

(חלק ב' ואחרון) לאחר איחודם המחודש, שקדו חברי ה"וורד הלבן" על הרחבת היקף פעילותם המחתרתית. הם הפיצו אז ברחבי גרמניה כרוז מחאה חמישי במספר, ואף יצרו קשר עם תנועת המרי הארצית. אולם עייפותם של סופי והנס הייתה בעוכריהם, והם החלו לנהוג בפזיזות. כאשר קלגסי הגסטפו נשפו בעורפם, ונראה היה שקריסת המחתרת היא רק עניין של זמן, יצאו שני האחים למשימתם המסוכנת ביותר. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2648

(חלק א') סופי שול הייתה חברה במחתרת "הוורד הלבן", אשר התקוממה באומץ נגד הרייך השלישי. בצעירותה, סופי אמנם הצטרפה לתנועת "נוער היטלר", אך לא מצאה בה את מקומה. אולם לאחר שהיא ובני ביתה נעצרו על ידי הגסטאפו, סופי החליטה למרוד בכל דרך בגרמניה הנאצית. עם תחילת לימודיה באוניברסיטת מינכן, סופי הצטרפה למחתרת ה"וורד הלבן", שהקים אחיה הבוגר, הנס. היא לקחה חלק משמעותי בהפצת כרוזי המחתרת, שגינו את המנהיגים הנאציים, והטיפו למרי־אזרחי בגרמניה. הכרוזים חסרי־המורא חוללו סערה במינכן, ממעוזיה של המפלגה הנאצית. היה זה רק עניין של זמן, עד שחוקרי הגסטאפו יפתחו במצוד קטלני אחרי סופי וחבריה למחתרת. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2640

ארנסט הקל היה מייסד תחום האקולוגיה, ומי שגילה מאות אורגניזמים שלא היו מוכרים למדע. הוא הוסמך לרפואה, אך חלם להיות חוקר נודד, ולתאר את הטבע באמצעות מכחולו. בלית ברירה בחר הקל לעסוק בזואולוגיה, אך יום אחד חווה הארה ששינתה את חייו: הוא מצא את הדרך למזג את המחקר המדעי עם האמנות. אולם אירוע טרגי במיוחד, גרם להקל להקדיש את כל כולו לחקר האבולוציה. בערוב ימיו, הוא הפליא להציג את קשרי הגומלין שבין כלל שוכני כדור־הארץ בציוריו המרהיבים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2629

דמיטרי שוסטקוביץ' נחשב על־ידי רבים, למלחין הדגול ביותר שפעל בברית־המועצות. למרות יתמות מוקדמת, חולי ועוני, שמו התפרסם ברחבי תבל כבר בגיל עשרים. נראה היה שדרכו למשרת המלחין הרשמי של ארצו הייתה סלולה, אך הוא סירב להיכנע לתכתיבי סטאלין. בהנחיית הרודן צמא־הדם, הוגדר אז שוסטקוביץ' כ"אויב העם", והפך לאסיר בארצו שלו. גם אז, למרות המחיר הכבד ששילם, שתל שוסטקוביץ ביצירותיו רמזים בגנות הרודנות, ובכך נותר נאמן לאמת שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2621

(חלק ב') לאחר שהשתקע בדרום־צרפת, שכר וינסנט ואן־גוך, במעותיו האחרונות, מעון רחב־ידיים. הוא צבע אותו בצבע הצהוב, אשר סימל בציוריו רגשות אושר ואחווה. בין כתליו של "הבית הצהוב", קיווה ואן־גוך לכונן את מושבת האמנים שעליה חלם. אולם לאחר שניאות הצייר פול גוגן, להתארח "בבית הצהוב" של ואן־גוך, התגלו שני האמנים כשמן ומים. מכאן קצרה הדרך ל"טרגדיה בארל" המגואלת בדם. עד לסוף ימיו, עתיד ואן־גוך לסבול מהתקפי אובדן שפיות חוזרים ונשנים. למרות זאת, בתקופות החסד שבין ההתקפים, הוא המשיך לצייר את ציוריו הגאוניים כאחוז תזזית. שפוי ומטורף לסירוגין, דחוי ובלתי מוערך, עני ובודד, חש ואן־גוך כי סבל דיו עלי־אדמות. רק לאחר מותו, הפך ואן־גוך הרדוף לגיבור תרבות נערץ, וזכה להערכה שנמנעה ממנו בחייו הטרופים. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2432

(חלק א') וינסנט ואן־גוך מוכר כאחד מגדולי הציירים בהיסטוריה, אך ציוריו המפעימים לא זכו להערכה במרוצת חייו רווי־הסבל. כבר למן נערותו, ניכר היה כי ואן־גוך התקשה למצוא את מקומו בעולם: הוא נפלט מכל מסגרת, התאהב בנשים הלא־נכונות, וחי בבדידות תהומית ובשולי החברה. לאחר תקופה קצרה וכושלת כמטיף דתי, מצא ואן־גוך את ייעודו האמיתי כצייר. אולם התנהגותו התמהונית הביאה אותו לעזיבת הולנד, וכשהוא עני, דחוי ורעב, התיישב בפריז. ואן־גוך הרדוף החל לחלום אז על הקמת קומונת אמנים, שבהם ראה את אחיו לגורל, בדרום-צרפת. אלא שעם מעברו לדרום שטוף־השמש, החלה קריסתו הנפשית של וינסנט ואן־גוך. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2423

איימי ג'ונסון קבעה מספר שיאי עולם מרהיבים, בשלל טיסות יחיד חובקות תבל. לא אחת התרסק מטוסה הרעוע, ופעמים רבות נאלצה ג'ונסון לנחות בשטחים עוינים. רבים עקבו בשקיקה אחרי הרפתקאותיה מסמרות השיער, ועד מהרה, היא זכתה לכינוי "מלכת האוויר". עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הצטרפה ג'ונסון לחיל האוויר הבריטי, וסייעה בהטסת מטוסים ברחבי הממלכה. דווקא אז, בעת טיסה שגרתית מעל ארצה, אבדו עקבותיה של ג'ונסון לעד. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2416

(חלק ב') לאחר שבועות קשים מנשוא, במרחביו האינסופיים של האוקיינוס השקט, נפל זמפריני בשבי היפנים. הוא הועבר ממחנה שבויים אחד למשנהו, הועבד בפרך וסבל רעב ועינויים, אך שרד עד לתום המלחמה. לאחר ששב לארצו, הוא התחתן והחל לעבוד, אך גילה שזוועות המלחמה עדיין חיו בקרבו. זמפריני נקלע לתקופת שפל אישי שהתקשה להיחלץ ממנה, אך כמנהגו, סירב להיכנע. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2408

(חלק א') לואי זמפריני היה הטוען לכתר אלוף העולם בריצה, בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים. כילד בעייתי וכנער פורע חוק, זמפריני רץ בעיקר אם שוטרים רדפו אחריו. אולם לאחר שבגר מעט וגילה את חדוות הריצה, הוא היה בלתי ניתן לעצירה. "הטורנדו של טורנס", כפי שכונה, שבר שיאים לאומיים ללא הרף, ועוד בטרם מלאו לו עשרים שנים, זומן לנבחרת הריצה האמריקאית. אולם עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עלה בלהבות חלום אליפות העולם של זמפריני. הוא גויס לצבא האמריקאי, ולאחר שמטוסו התרסק בלב האוקיינוס השקט, החל מסע ההישרדות הבלתי נתפס שלו. למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2378

ג'ורג' מלורי היה מטפס הרים מחונן, אשר דילג על צוקים ונשם אוויר פסגות, שנחשבו לבלתי ניתנים להעפלה. אולם היה זה דווקא ההר הגבוה בעולם, האוורסט, אשר נותר רחוק מהישג ידו. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, זכה מלורי להצטרף לשלושה ניסיונות העפלה על פסגת חלומותיו, שאחד מהם הסתיים באסון כבד. למרות זאת, מלורי הרהיב עוז לצאת למשלחת טיפוס רביעית, שממנה לא שב. גורלו של מלורי נותר לוט בערפל עד היום: האם היה הראשון לכבוש את פסגת האוורסט? למידע על המקורות וקטעי המוסיקה, שבהם נעשה שימוש: https://wordpress.com/post/niv-goldstein.com/2368