הכרית - מבית פסיכו-דהרמה

בפרק זה של ההסכת נחזור לשירה כדי לדעת, קצת אחרת, את הדוקהה של ימים אלו. יחד עם ליאת קפלן נקריא מאוסף שירי משוררים ישראליים העוסקים במשבר, האישי והלאומי, ובאופן בו הם שזורים זה בזה. בין עקדת יצחק למלחמת יום כיפור, בין בריאת העולם לשבעה באוקטובר, נאזין לשירים ולחלק מהמשוררים בקולם, וניגע בסיפורים שמאחורי השירים. מתוך אימון בהקשבה לצליל ולמקצב, למלים ולמשמעות, ניפתח לדרך בה שירה מאפשרת לנו לתת מקום לכאבנו האישי.

המושג אופאיה, מיומנות באמצעים, עולה שוב ושוב בשיחות שלנו בהסכת. בפרק זה עם יובל אידו טל, שוחחנו על המשמעויות השונות של אופאיה, ובמיוחד, איך לגשת לסיטואציות שונות לא עם הכנה מראש אלא מתוך הקשבה מוסיקלית וריקוד עם ההתרחשות החיה. הפרק הוקלט לפני ראש השנה, לפני השבעה באוקטובר ולפני מה שמרגיש כמו עידן ועידנים, ובכל זאת הוא רלוונטי ונוגע. האזנה מיטיבה

איך להחזיק כאב ומשבר? כיצד נוכל לחוש שמחה ולשרות בה גם כאשר הלב סדוק? בפרק משוטט עם איילת שמולביץ׳ חקרנו את המעברים בין מנעדי הרגשות והתחושות מתוך ניסיון, גם בתוך כאבנו העמוק, למצוא משמעות ותכלית. לפרק מצורפת מדיטציה של חקירת תמהיל הרגשות.

השבוע נפגשנו עם אורי קיטה, מתרגל סון (זן) קוריאני, משורר הייקו ואדריכל המרותק לקשרים בין תודעה, חברה לסביבה. שוחחנו על תפיסת הפרמקלצ'ר, חקלאות ברת קיימא הפועלת באמצעות משאבים זמינים יחד עם הטבע, והקשרים בינה לבין האימון הבודהיסטי. נדדנו בין טקסי אימון קוריאנים לוואדיות חיפה וקראנו יחד שירי הייקו מקוריים ועתיקים, כדרך לחיבור ונוכחות ברגע החמקמק הזה.

השבוע פגשנו את פרופ' אביתר שולמן, חוקר ומרצה לדת, ספרות ופילוסופיה בודהיסטית וראש החוג למדעי הדתות באוניברסיטה העברית. דיברנו על אימון והגות בודהיסטית כניסיון לטפח ולפתח את התודעה. מהי התודעה, כיצד היא מחוללת את חוויה האנושית, ובתוכה דפוסים תגובתיים כגון חרדה ולחץ, וכיצד טיפוח רבדים אתיים והתבוננות מעמיקה יכולה לאפשר חיים טובים יותר? נגענו גם בקרמה, בערך הנדיבות כפי שמתואר בסיפורים עממיים בודהיסטיים ובשאלת ההתעוררות. הפרק מלווה בהקלטת זימור המטא סוטרה מפי אביתר שולמן.

הטקסט המתורגם נמצא בעמוד הפרק באתר פסיכודהרמה.

בימים בהם מקלט הוא עניין קונקרטי, עם ארבעה קירות ושישיית מים במקרה הטוב, נרצה גם לחקור את הדרך בה אנחנו מחפשים אחרי מחסה, מקלט, לעיתים פנימי, לעיתים חיצוני. השבוע עם מולי גלזר על הכרית בחנו מהו מחסה אמיתי, כזה שאפשר לנוח בו, ומתי מדובר בנתיב מילוט מתועתע? שוחחנו על הרצון לברוח, על השלושה המכונים המחסים הבודהיסטיים- הבודהה, הדהרמה והסנגהה, והדרך בה ניתן למצוא עיר מקלט בלבנו. הפרק מלווה במדיטציה בהנחיית מולי הנוגעת לרצון לברוח והבחירה לשהות.

השבוע נפגשנו עם ענבל הללי בלס לשוחח על חמשת המכשולים הצובעים את חיינו, הן על כרית המדיטציה והן ביום יום: תאווה, סלידה, עייפות וחוסר אנרגיה, אי שקט ודאגה, וספק. בחנו כיצד הם מופיעים וניסינו למצוא תקווה, אמון וצמיחה מתוכם ובתוכם. הפרק מלווה במדיטציית rain: recognize, accept, investigate, nurture המאפשרת לשהות, לחקור ולטפח את תודעתנו גם במקומות מורכבים.

השבוע בכרית, פרק שהוקלט לפני כמה חודשים, טרם המלחמה ומכאוביה. בפרק התארחה פרופ' גליה פת שמיר, מרצה וחוקרת של פילוסופיה סינית והשוואתית באוניברסיטת תל אביב. גליה עוסקת בפילוסופיית הדרך, 'הדאו' הסינית על פניה השונים, ונגיעתה במרחבים החברתיים, כחלק מהחיים עצמם וחקירת האדם את עצמו ואת עולמו. בפרק זה שוחחנו על מושג האנושיות ומה זה אומר להיות אנושי, חשיבה המתגלמת במערכות יחסינו הן עם עצמנו ועם העולם. שאלנו מה זה אומר ללכת ב'דרך', ומה ניתן לומר על טבע האדם. למרות שהפרק הוקלט בזמנים אחרים, מצאנו בו חכמה עתיקה אך משמעותית גם לימי המשבר בהם אנו מצויים.

השבוע נפגשנו עם איילת שמולביץ׳ לדבר על חרדה, פחד, עצב, כעס ושפע הרגשות הקשים שבתקופה זו של מלחמה מציפים רבים מאתנו בעוצמה שלא ידענו. שוחחנו על דאגה ועל האפשרות להתמיר אותה לכוונת לב של אהבה. כמו שהבודהה לא לימד בכתה, וגם לא טיפל בחדר הטיפולים, כך איילת מציעה לנו לצאת החוצה למרחב, לשבת על האדמה או להישען על עץ ולנשום איתו. כששאלות של משמעות טורדות, החיבור לרשת סביבנו - לטבע, לאנשים, בעלי החיים והקיום שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו, הם משאבים חיוניים העומדים לרשותנו תמיד ומאפשרים רווחה גם בימי אי ודאות עמוקה. לפרק מצורפות שתי מדיטציות: -התמרת דאגה לאהבה -חיבור לרשת הקיום

"אל לה לכוונת הלב בעיצומו של מאבק להיות שונה מכוונת הלב בחיי היומיום" מיאמוטו מוסאשי השבוע ביקשנו להרחיב את נקודת המבט בעזרתם של יובל אידו טל, שהתארח על הכרית, ובהשראתם של חכמי עבר כמו הסמוראים מיאמוטו מוסאשי, יאמאמוטו צונטומו ואחרים. שוחחנו על האפשרות למצוא את המרחב שאיננו מתוח מדי ואיננו רפוי מדי גם בימי מלחמה. נגענו במורכבות של מציאת החמלה ואמון בטבע הבודהה נוכח הכאב העמוק, ובנכונות לשהות באי ידיעה וערפול.

"העשבים צומחים והגשמים יורדים כך מעצמם. אין שלט ׳גשם׳ על הטיפות. הגשם עושה את שלו, מועיל בלא כוונה להועיל. חורץ ערוצים, נעשה לנהר, לקרח, או לכוס תה. מזמן כבר לא גשם. אין צורך להשתחרר מן הגשם או מפריחת החרציות. הם עושים את שלהם וילכו לדרכם בבוא העת. גם אני.כשאני צועד בדרך ולא מכוון לטוב או לרע, רישום צעדי יימחה בקרוב." יעקב רז, מתוך: "קרמה לא שחורה לא לבנה" מה היא קרמה? האם אפשר להחלץ ממנה, וכיצד? האם בכלל ניתן לדבר על קרמה בימים אלה? האם קרמה היא עניין אישי, או שמא היא מתרחשת במרחב גדול הרבה יותר? השבוע נפגשנו עם יעקב רז לשיחה על תפיסת הקרמה באסיה והדרך בה הבנתה יכולה לסייע במקומותינו כעת. האם וכיצד נוכל להתרחב מפעולה הנובעת מרצון מצומצם אל תנועה מכווננת עם הקיום עצמו? הפרק מלווה במדיטציה בהנחייתו של רז

נחי אלון הוא פסיכולוג בעל ניסיון של שנים ארוכות, ועוסק, בין היתר, בתורת אי האלימות. ד"ר אסתר אליצור היא פסיכולוגית מנוסה השואבת השראה מהעולם הבודהיסטי. נחי ואסתר הם בני זוג המלמדים ביחד ולחוד. פגשנו את השניים בסלון ביתם לשיחה הנוגעת בלב וברוח בעת המצוקה בה אנו שרויים. כמו יין ויאנג המשלימים זה את זה, הציעו השניים דרכים לפעולה מיטיבה לצד אפשרויות הריפוי של מעמקי הלב. שוחחנו על רגשות ועל מקצביהם, על מצבי חרדה והצפה, על חיי משפחה ועל מציאת מזור בפעולות. בעיקר, גילינו כי לצד ובתוך הדוקהה האינטנסיבית ניתן לפגוש גם ברגעי נחת ויופי, ולשאוב מהם השראה וכוחות.

הקדמה- הרחבת הקשב וכוחה המרפא של הפניית תשומת הלב, ואחריה הנחיות להרהור ותרגול